תוכן

יד) אמנם ודאי שיש לשים לב בערכי הכנויים הנ״ל שהם ענין אחד, שהרב מחליפם בכל ענין כמותאם לאותו ענין, כי בשעה שהמדובר הוא בבחי׳ ההנהגה והתיקונים המגיעים בעולמות מכח ה׳ הקומות הנ״ל שיוצאים זה למטה מזה, אז מכנה אותם בשם מילוי ד׳ הויות: עסמ״ב או א״א או״א ישסו״ת זו"ן, ובשעה שהמדובר הוא בשורש התהוותם, להתחקות היטב בכל בחי' שבהם לפי עצמה, אז מכנה אותם בשם: טעמים נקודות תגין אותיות, וכ״ז כשמדבר בערך יציאת האורות אשר התחתונים באים מתחילה לגילוי ואח״כ העליונים. אמנם כשמדבר בדיוק בערך הכלים ההפכים מסדר האורות, כי בכלים העליונים מתגלים ומתגדלים בתחילה ואח״כ התחתונים ובמקום זה מכנה ד' הקומות הנ״ל בשם צורות אותיות דהויה: פשוט ריבוע וחשבונם כנ״ל וכמ״ש בפתיחה אשר הכלים מוגדרים תמיד בשם אותיות עש״ה בטעמו ונימוקו.
וזה שאומר הרב שלא נשתייר משם ע״ב דנקודים דהיינו מראש הב' דשם שנק' או״א עילאין אלא שש מדרגות לבד, דהיינו ד' מדרגות שבכתר דאו״א עי' שהם פו״א דאותיות וחשבונם, וב' מדרגות דחכמה דאו״א עי' שהם פנים ואחור דאותיות לבד. וממדרגה הז' ואילך, שהוא החשבון דפנים דאותיות שבגי' ע״ב, נפל בבריאה בבחי' ניצוצין דכלים הנשברים. וצריך שתזכור כאן מ״ש הרב לעיל בעה״ח בענף י״ד אות נ׳ בענין הט' נקודות, אשר לא נשאר מהם רק קמץ פתח, ומצירי ולמטה כולם נפלו בבריאה, עש״ה. וכבר עמדנו בפמ״ס ענף ט״ו אות א׳ שלכאורה סותר זה לכ״מ שאומר אשר ג״ר כח״ב לא נשברו שהם קמץ פתח צירי כנודע, ואיך אומר שהצירי שה״ס הבינה נשברה יחד עם הנקודות התחתונות.
והענין כי יש להבחין בעולם הנקודים ב' בחי׳ בינה: א׳ היא אימא עילאה, דהיינו בטרם שיצאה מחוץ לג״ר דנקודים, דהיינו בהיותה בבחי' נקודה ג' דהיינו אימא עילאה דראש הב'. ובחי' ב' דבינה היא אחר שיצאה לחוץ בסוד ראש הג' דנקודים שנקרא ישסו״ת, שנתפשט ובא למטה מג״ר דנקודים דהיינו במקום חג״ת דנקודים, כמ״ש בפמ״א בענף כ״ב דף תכ״א ד״ה והמשיך עש״ה.
ואלה הם דברי הרב בענף ל״ב אשר לא נשאר מהויה דע״ב שהוא או״א עילאין דנקודים, רק ד׳ המדרגות דפשוט דהיינו מכתר דאו״א עי' וב' מדרגות מהמילוי שה״ס חכמה דאו״א עי׳, אמנם המלכיות שלהם וגם המילוי דמילוי דהיינו הבינה דאו״א עי' נשברו וירדו בסוד ניצוצין לבי״ע להחיות את הכלים. באופן שלא נשאר מהבינה אלא רק מבחי' חכמה שבה, כלומר במה שכלולה בב' מדרגות הראשונות דחכמה דאו״א עי׳, דהיינו בחי' ע״ב דבינה, שנתבאר בפמ״ס ענף ט״ז אות א׳ דהיינו הבחי' מנקבי עינים ולמעלה דראש הב' דנקודים, שז״ס כתר חכמה דע״ב הנק' קמץ פתח, ומצירי ולמטה נשברו ולא נתקיימו כמ״ש שם עש״ה.
ואין להקשות על הנ״ל מהמבואר בכ״מ, שאין הזדככות והסתלקות נוהג בראש, וא״כ איך אומר כאן שנפלו ניצוצין מע״ב ס״ג, ולא עוד כי חושב ד' מדרגות פו״א וחשבונם אפי' בכתר דע״ב. וכבר נתבאר שענין האחורים הוא מכח הזדככות המסך. אמנם כבר נתבאר זה בפמ״ס ענף ט״ו אשר כל הג״ר דנקודים המה באמת ראש אחד, ומה שאנו מבחינים בהם ג' ראשים כתר ואו״א וישסו״ת כל זה הגיע להם מסוד הזווג על המ"ן ואור דנה״י דא״ק, שמחמת זה נבחן הראש הא׳ שאינו מגוף הפרצוף, וראש הב' נבחן שכבר יצא מבחי' ראש לבחי' אח״פ דראש הא' שיצא לבחי' חג״ת, וא״כ כבר נוהג בו הזדככות להיותו ממלכות דראש הא' ולמטה, עש״ה.
והנה נתבאר שם דכל המדרגות הנחשבות בהויה דע״ב הם כבר מבחי' מלכות דראש ולמטה, משום שהוי״ה דע״ב ה״ס ראש הב' דנקודים שכולל ב' הנקודות חו״ב. ושש המדרגות דחושב בהם המה ע״ד ירידת החו״ג המבואר בדברי הרב בענף כ״ב וכמ״ש לעיל בפמ״ס ענף ט״ו אות י״ז ע״ש. ובזה תדע שהזווג דהסתכלות עינים דאו״א זה בזה המובא שם ה״ס כתר ע״ב דכאן, וענין ארבע אותיות דפנים דהויה, היינו בטרם שנשבר מלך הדעת, שאז יצאו הע״ס ברת״ס בקומת כתר, כמ״ש שם והם נק' ג״כ אור הטעמים. וענין עשר אותיות דריבוע דהויה דצורתם, היינו מעת שהתחיל שבירת מלך הדעת, שהיה ע״ד המדרגה בסוד הריבוע עד שנסתלק כולו, שיש בזה ד' זווגים בסוד אחוריהם למטה, כמ״ש כאן בפמ״א דף קצ״ו ד״ה מדרגה עש״ה. וענין חשבון כ״ו מד' אותיות הפנים ה״ס המסך דנקבי עינים בטרם שהתחילה השבירה.
וענין החשבון דיוד אותיות דאחור שבגי' ע״ב, ה״ס ד' בחי' המסך שיצאו בעת הזדככותו בעת השבירה עד שנעלם כולו, כי מתחילת התנועה לצאת מבחי״ד עדיין יש בה קומה שלימה של ע״ס עד הכתר ונבחן אז המסך בחשבון כ״ו, אמנם נק' אחורים והוא משום שעומד בתחילת התנועה, והגם שעדיין לא נאבדה עביותו מ״מ הוא מתחיל להפוך פניו למעלה והבן. ואח״כ כשקיבלה העביות דבחי״ג ויצאו ע״ס בקומת חכמה, שנבחן רק בג' אותיות יה״ו כמ״ש שם נמצא חשבון של מסך זה שעולה בגי' כ״א, ואח״כ כשקיבלה העביות דבחי״ב שנבחן בהויה די״ה, נמצא חשבון המסך בגי' ט״ו.ואח״כ כשנזדכך לבחי"א שנבחן רק באות אחת יוד דהויה נמצא חשבון המסך בגי' יו"ד, הרי שכל אלו ד' המסכים דאחורים ביחד שהם: כ״ו כ״א ט״ו י׳, עולים יחד ע״ב.
וענין ירידת החו"ג לגופא דאבא המובא שם ה״ס חכמה דע״ב דכאן, המכונה עשר אותיות הויה במילוי יודין, שבהם ג״כ אותן ד' המדרגות הנ״ל: פו״א דאותיות בצורתם וחשבונם, אשר עשרת האותיות במילוי בצורתם ה״ס הטעמים, והיינו בטרם שנשבר כלי דחסד, שאז יצאו ע״ס בגופא דאבא ברת״ס בקומת חכמה. וענין כ״ו האותיות דריבוע בצורתם היינו מעת שהתחיל שבירת מלך החסד, אשר שבירתו היה ע״ד המדרגה בסוד הריבוע עד שנסתלק האור כולו, שיש בזה ד' זווגים בסוד אחוריהם למטה כנ״ל. וענין חשבון ע״ב שהוא הגי' מעשרת אותיות המילוי דהויה הזו, דהיינו הפנים שלה, ה״ס המסך דגופא דאבא כשהיה בסוד הזווג שלו, דהיינו בטרם שהתחילה השבירה דמלך החסד. וענין החשבון דכ״ו אותיות דריבוע הויה זו, שהוא בגי' דפ״ק, ה״ס ד' בחי' המסך שיצאו בעת הזדככותו בעת השבירה דמלך החסד עד שנעלם כולו, כנ״ל, דהיינו מרגע זה שתתחיל להפוך אחוריו למטה. וטרם שאבדה העביות דקומת כתר חכמה נמצא החשבון דמסך זה בגי' ע״ב, וכשנזדכך לקומת חכמה דחכמה, נמצא חשבונו בגי' נ״ז, ובקומת בינה דחכמה חשבונו ל״ה, ובקומת זו״נ דחכמה חשבונו עשרים, שכל המסכים יחד חשבונם דפ״ק.
ועד״ז בד' המדרגות דמילוי המילוי דהויה דיודין, דהיינו כשירדו ה״ח וה״ג לגופא דאמא המובא שם. ועד״ז בד' המדרגות דמילוי המילוי דמילוי דהויה דיודין, שה״ס ירידת ה״ח וה״ג ליסודות דאו״א עילאין המובא שם. והנה נתבאר לך שש עשרה מדרגות שישנם בע״ב, דהיינו במילוי הויה דיודין. ועד״ז יש שש עשרה מדרגות בס״ג, דהיינו הויה במילוי יודין וא' בתוך הואו שלה, והיינו ג״כ ע״ד ירידת ה״ח וה״ג המבוארים בישסו״ת, מכח שבירת מלכי נהי״מ, וע״ד שנתפרשו לעיל גבי או״א עילאין. ועד״ז שש עשרה מדרגות במ״ה דהיינו הויה במילוי אלפין. ועד״ז בהויה דב"ן דהיינו במילוי ההין. אמנם כל מדרגותיו דב"ן כלולים במ״ה, כי אין כאן רק ד' זווגים בסוד ירידת הקומה שהם: כתר חכמה בינה וזו"ן, והזו"ן המה הם שנקראים מ״ה וב"ן, שכבר נזדכך המסך שלהם בבחי״א, וא״כ אין עוד זווג יותר לקומת ב"ן לפי עצמה, כי כשנזדכך המסך לבחי' כתר דהיינו לבחי' שורשו כבר אין שם עביות כלל וע״כ אינו ראוי לזווג דע״כ נפסק האור חוזר ונעלם כנ״ל. ובזה תבין היטב אשר מ״ה וב"ן תמיד כלולים ובאים מזווג אחד על המסך דבחי״א, ולפיכך לא יתפרשו שש עשרה המדרגות הנ״ל בב"ן עצמו, כמו בהויות דע״ב ס״ג מ״ה אלה שנכללים במ"ה כאמור, וזכור זה שהיא ידיעה חיובית להרבה מקומות.
אמנם מה שאמרנו לעיל שכח״ב ה״ס פשוט מילוי ומה״מ. וזו"ן הם מילוי דמילוי המילוי, אמרנו כן רק בדרך הסברה, אבל לפי האמת אין זו"ן נחשבים למילוי דמילוי המילוי דאותה הויה, שהרי לא פירש הרב רק ג' מדרגות: פשוט מילוי ומילוי המילוי. וממלוי המילוי של המילוי, לא תמצא לעולם בדברי הרב. ואל תטעה במ״ש הרב בענף ל״ב אות א׳ בסוף מדרגה י״ב וז״ל: ועד״ז תלך עד אלף אלפים מדרגות לאין קץ ע"ד הנ״ל. דמשמע מדבריו שהמילויים דהויות הולכים ומתמלאים לאין קץ, אמנם תדע שאין כונתו על המילויים רק על המדרגות עצמם. דקחשיב שם י״ב מדרגות, וע״ז מסיים שהמדרגות הולכות ומתרבות לאלף אלפים לאין קץ, שזה פשוט שאין שום פרצוף פרטי שבפרצופי אבי״ע נשלם בטרם שישיג קכ״ה מדרגות, שכל מדרגה ממנה יש לה נרנח״י, כמ״ש במקומו בטעמו ונימוקו, אמנם ענין המילויים של ההויות אין יותר מג' בחי' שהם: פשוט מילוי ומילוי המילוי ולא יותר, המכונים בכל מקום שם מ״ב, דהיינו על מ״ב אותיות שבג' בחי' הללו שהם: ד' אותיות הפשוט ועשרת אותיות המילוי וכ״ח אותיות דמילוי של המילוי ולא יותר, כמ״ש הטעם בסמוך בע״ה.
והענין כי כל ענין המילוי שאנו מבחינים בד' אותיות של הוי״ה, כבר נתבאר לעיל שהוא משום דהגוף דכל פרצוף מסתלקים האורות ממנו בסבת ההזדככות, כמ״ש הרב דאו״מ ואו״פ מבטשים זה בזה בצאתם מפה ולמטה ע״ש, וע״כ בא בתחתון שה״ס התפ״ב וממלא אורותיו דעליון באופן שע״ב שה״ס חכמה ממלא אורותיו של גופא דכתר, וס״ג שה״ס בינה ממלא אורותיו של גופא דע״ב, אשר זה נבחן אשר ד' אותיות הפשוט דכל הויה שה״ס הכתר דאותה המדרגה, בהכרח שיש לה מילוי דהיינו התפ״ב שנקרא ע״ב, שה״ס עשרת אותיות דמילוי הויה. וגם עשרת אותיות המילוי שה״ס ע״ב, שגם האורות דגופו מפה ולמטה נסתלקו, א״כ בהכרח שצריך לס״ג שהוא בינה למלאותו, וע״כ הבינה היא מילוי למילוי דכתר כנ״ל.
אמנם כן אשר גם אורות דס״ג שמפה ולמטה ג״כ נסתלקו, וא״כ גם כ״ח אותיות דמילוי המילוי להתפ״ב צריכים שהמה מ״ה וב"ן, אמנם כל עניני המילויים הללו המה נמשכים מא״ק. וכבר נתבאר לעיל בענף ט״ו שביציאת הס״ג והתפשטותו מטבור עד סיום רגליו נעשה בחי' צמצום נה״י ועליית מ"ן, שה״ס הזדככות והעלם אורותיו דגופא דס״ג, ואומר שם באות ו' וז״ל: אמנם האור הראשון שהיה בתחילה למטה ועלה למעלה שוב לא ירד ונשאר שם מטבור ולמעלה וכו׳. ונתבאר שם בפמ״א ד״ה אמנם ובפמ״ס טעם הענין, שהוא משום שהזווג נתעלה מפה אל מקום נקבי עינים, ויצאו ע״ס דראש מעינים ולמעלה, ובחי' התוך דהיינו חג״ת יצאו בכלים דאח״פ דראש, ובחי' הסוף דהיינו נה״י יצאו מפה עד הטבור עש״ה.
והנך רואה אשר זהו התפשטות ב' דהיינו ע״ס דנקודים ומ״ה וב"ן דא״ק לא באו במקום גופו דס״ג הקדום שנסתלק שיהיו נחשבים משום זה למילוי דגופא של הס״ג, שהרי כל התפשטות הס״ג שמטבור ולמטה הוא עלה למעלה מטבור ושוב לא ירד למטה מטבור, באופן שע״ס דנקודים שהם בחינת מ״ה וב"ן וסוד התפ״ב דגופא דס״ג אינם כלל במקום גופא דס״ג הראשון להיותם מתחילים למטה מטבור דא״ק, וגופא דס״ג נתעלה ונסתיים כולו למעלה מטבור דא״ק, כדברי הרב הנ״ל ולפיכך נבחנים מ״ה וב"ן דא״ק דהיינו ע״ס דנקודים, שהמה רק בחי' המילוי דנה״י דכתר, דהיינו בחי' למטה מטבור דא״ק הפנימי עצמו, אשר שמה המה מלבישים עליו ולא כלל למילוי דס״ג דא״ק דכל א״ק הפנימי נק' כתר, כמ״ש שם. אשר לפי״ז נמצא פרצוף כתר דא״ק שה״ס הויה פנימאה הפשוט בלי מילוי שיש לו ב' בחי' של מילויים, א' הוא מטבורו ולמעלה ששם ממלאים אותו ע״ב וס״ג עד הטבור כנ״ל. ב' הוא מטבורו ולמטה, ששם ממלאים אותו מ״ה וב"ן, שהמה הם ע״ס דנקודים, והבן היטב.
ואלה הם דברי הרב בענף ל״ה אות א׳ וז״ל:הנה תבין היטב כי אבא הוא כללות או״א, והם הויה דע״ב וכו׳ ותראה ממקום אחר שאין כל זה רק בז״ת של כל אחד מהם, אך בג״ר של כ״א מהם הוא מ״ב אתוון, שהם: ד׳, יו״ד, כ״ח, וכו׳. והנך רואה מפורש בדברי הרב אשר רק כתר ע״ב וס״ג נחשבין לפשוט ומילוי ומילוי דמילוי, אמנם מ״ה וב"ן שהם ז״ת דכל אחד אינם נבחנים למילוי דמילוי המילוי אלא לבחי' עשר אותיות דמילוי לבד כמו ע״ב דאותה הויה, כי כמו שע״ב דאותה הויה דהיינו החכמה שבו הוא מילוי של הכתר, דהיינו מילוי של עשר אותיות, כן גם מ״ה וב"ן דאותה הויה, הוא נבחן רק למילוי של הכתר עצמו, דהיינו מילוי של עשר אותיות לבד, אבל אינם נחשבים כלל למילוי של הס״ג דאותה הויה, דהיינו מילוי השני של כ״ח האותיות דס״ג, והוא מטעם הנ״ל שגופא דס״ג כבר נסתיים למעלה מטבור דהויה פנימאה, ומ״ה וב"ן מתחילים למטה מטבור דהויה פנימאה וא״כ אינם מלבישים כלל לס״ג, ואיך ייחשבו למילוי דכ״ח אותיות שלו, אלא משום שמלבישים למטה מטבור דהויה פנימאה דהיינו ד' אותיות הפשוטות, שהמה בחי' התפ״ב שממלאים ומחזירים האורות אחר הצמצום שקרה בנה״י דהויה פנימאה, כנ״ל עש״ה, לפיכך נחשבים עשר אותיות, דהיינו רק המילוי של ד' אותיות הפשוטות לבד, והבן היטב.
וזה אמרו שם בענף ל״ה אות ח׳ וז״ל: והנה הז״ת של אבא כל הז' אין להם אלא הויה א׳ דע״ב דיודין, והטעם כי כולם הם פרצוף אחד לבד, שהוא ז״א דאבא, משא״כ בג״ר שכל אחד הוא פרצוף א׳ עכ"ל. דהיינו כדאמרן שזו"ן שה״ס מ״ה וב״ן הם פרצוף והתפ״ב דמילוי דנה״י דכתר, וע״כ ה״ס מילוי דעשר אותיות כנ״ל, ומשום שהוא בחי' ז״א דאבא, ע״כ עשר האותית שלו הם במילוי יודין כמו אבא, ונמצא שלמטה מטבור דהויה פנימאה אין שם בחי' מ״ב אותיות דהיינו פשוט ומילוי ומילוי המילוי, אלא רק בחי' מילוי של עשר אותיות לבד, דהיינו פרצוף אחד דמ״ה וב"ן כאמור. משא״כ למעלה מטבור דהוי״ה פנימאה ששם ג' פרצופים מיוחדים שכל אחד ממלא אורותיו של גופא דעליון שנסתלק דע״כ המה מ"ב אותיות, שהם ד' דפשוט שה״ס הכתר והויה פנימאה, ויוד דמילוי שלו שהוא חכמה וכ״ח דמילוי גופו של החכמה שהוא הבינה, שהמה סוד שם מ״ב, כמו שאומר בתחילת הענף.
ובאמור נבין דברי האדרא שאמרו שבשבירת מלך הדעת יצאו אלף אלפין מארי דיבבא ויללה שעמדנו עליהם בתחילת הענף. והנה סוד החשבון הרוחני ושורשו כבר נתבאר לעיל שה״ס המסך שנתקן בכלי מלכות בסוד זווג דהכאה, כמ״ש לעיל אות ז׳ עש״ה שזסו״ה עיניך בריכות בחשבון על שער בת רבים, כדברי הרב בענף ל״ה אות ז׳ כי הזווג דאור העליון על המסך מכונה בשם הסתכלות עינים, כמ״ש הרב לעיל בענף ה׳ אות מ׳ ובשה״ק דרוש ב׳ דעולם העקודים בסופו בדף ס׳ ועו״ש בדף קמ״ו בדרוש ב׳ דא״ק בסופו ובכ"מ. גם נתבאר לעיל בענף ד' בפמ״ס שע״י האור העליון שאינו פוסק מהנאצלים שמשום זה הולך ונשפע בלי הרף על המסך שבכלי מלכות הנזכר, נמצא אשר גם האו״ח העולה מהמסך מכח הזווג גם הוא הולך ונובע בלי הרף, ונעשה בזה כמו מעיין נובע שזסו״ה הנ״ל עיניך בריכות כי ע״י אור העינים שהנוק' מקבלת במסך שלה שה״ס חשבון נתקן בה האו״ח בסוד בריכה ומעיין שהולך ומתרבה, שז"ס עיניך בריכות בחשבון על שער בת רבים, כי המלכות נתקנה בסיום האצילות שהיא בחי' השער שדרך שם הכניסה והיציאה מהאצילות שה״ס רה״י לבי״ע שה״ס רשות הרבים, וע״כ המלכות שבה מכונה שער בת רבים, והבן זה ויתבאר עוד במקומו בע״ה.
והטעם שהמסך נק' בשם חשבון, נתבאר בפמ״א ד״ה מדרגה דף תקל״ט ולעיל אות ז׳ שהוא משום שהוא שורש כל החשבונות הרוחניים וכל ההבחנות שבהם. ונתבאר שם אשר המסך דראש הא' הוא בחי' אחד מעשרה, דהיינו האחרון מעשר הספירות שבראש המכונה פה דראש, ואח״כ בסוד הסת״ב שהמלכות הזאת מתפשטת מינה ובה עד למלכות דמלכות המכונה טבור והמסך מתוקן במלכות דמלכות, נמצא המסך חלק אחד ממאה ספירות, דהיינו המלכות דמלכות שהיא החלק העשירי ממלכות דראש ומלכות דראש חלק עשירי מע"ס דראש, וכ״ז הוא בראש וגופא דהויה פנימאה שנק' פרצוף הכתר.
וכבר נתבאר לעיל שע״ב וס"ג יוצאים ומלבישים לגופא דפרצוף הכתר למעלה מטבורו, שהסת״ב דעליון נעשה להסת״א ופה דראש אצל התחתון, וא״כ אין התרבות מהסת״ב דעליון להסת״א בפה דתחתון, ונמצא שעיקר התפרטות והתרבות החשבון יוצא בגופים של המדרגות, באופן שהמסך שבחשבון מאה דהיינו בהסת״ב דהויה פנימאה נעשה לאחד מאלף אצל הסת״ב דע״ב, ונמצא שנתפרטה ע״ס דראש עד לאלפים. והסת״ב דע״ב נעשה לבחי' הסת״א ופה דראש הס״ג, ואח"כ כשנתפשט פה דראש הס"ג שהוא כבר אחד מאלף, ונתפשטה מינה ובה עד למלכות דמלכות להסת״ב דס״ג, נמצא המסך אחד מעשרת אלפים, כי גם המלכות דראש הס"ג כבר הוא אחד מאלף, שהחלק הזה חזר ונתפרט לעשרה חלקים, נמצא כל חלק אחד מעשרת אלפים.
ואחר כך הסת״ב ואחד מריבוא הנ״ל דגופא דס״ג נתלבש בכתר דב"ן שה״ס הנקודים, ונעשה להסת״א ובחי׳ פה דראש, ונמצא המלכות דראש של כתר הב״ן בבחי׳ אחד מריבוא כמו הסת״ב דס״ג. ואח"כ כשנתפשט לסוד הסת״ב ושוב נתחלק לחלק עשירית, נמצא שהיא עתה בגופא דכתר חלק אחד ממאה אלף. והסת״ב דגופא דכתר נעשה הסת״א ובחי' פה דראש בפרצוף ע״ב דנקודים הנק' או״א עי' אשר בחי' גופא והסת"ב שלו הוא מלך הדעת, ונמצא שזו המלכות דפה דראש דע״ב שכבר היא חלק אחד ממאה אלף נתפרטה שוב לעשרה חלקים עד למלכות דמלכות, א״כ נמצא שהסת"ב דע״ב שהוא מלך הדעת כבר הוא אחד מאלף אלפים.
והנך מוצא שע"ס דראש הא' דא״ק נתפרטו מעשר לעשר בסיבת המסך דהסתכלות ב' דכל פרצוף עד שבמלך הדעת כבר נתפרטו לאלף אלפים, ונתבאר בענה"ק שאם המלך הזה לא נתפשט גם בעצמו להסת״ב אלא היה נשאר במה שקיבל מהע״ב דהיינו מאו״א עי׳, לא היה נשבר, אמנם גם הוא התפשט בעצמו להסת״ב ועבר על גבול האצילות שזו היתה שבירתו, כמ״ש בפמ״א דף תנ״ז עש״ה.
והנה נתבאר היטב שסוד מלוכת הדעת נתפרטה מלכותו עד לאלף אלפין, וכל אלה הם כללות כל ז' המלכין דמיתו כמ״ש היטב לעיל בפמ״ס דף תס״ח ד״ה וגם. ובזה תבין דברי הזוהר באדרא נשא (אות קע״ו) המובא לעיל בתחלת הענף וז״ל: בלע בן בעור, תאנא הוא גזירת דינא תקיפא דתקיפין, דבגיניה מתקשרין אלף אלפין מארי דיבבה ויללה עש״ה. והיינו כדאמרן, שבסוד מלכותו דבלע בן בעור כבר נתפרטו הספירות לאלף אלפים וכיון שנשברו ונפלו לבי״ע היו מיבבים ומייללין, שזה דוגמא למ״ש חז״ל שהיו מים תחתונים בוכין, אנן בעינן למהוי קדם מלכא, והבן. וע״כ מכנה אותם הזוהר בשם אלף אלפין מארי דיבבה ויללה. ובאמור תבין מ״ש במבו״ש שער ה׳ ח״א פ״ג וז״ל: ש״ך ניצוצין הם דינין דכורין והם במלכות דאבא, פ״ר דמנצפ״ך הן גבורות נוקבין ובמלכות דאמא עכ״ל עש״ה. שלכאורה נמצאים בסתירה למ״ש הרב כאן, אשר שכ״ה ניצוצין הם בנוקבא ובמלכות שלה, ופ״ר דמנצפ״ך הם דכורין מז״א אלא שז״א נותן אותם לנוק׳ בסוד הזווג ביסוד שלה. אמנם הדברים מבוארים ע״פ הנ״ל ובפמ״ס דף תס״ח ד״ה וגם אשר כללות הש״ך ניצוצין אינם נמצאים זולת במלך הדעת, שה״ס התפשטות המלכות דהסתכלות עיינין דאו״א עילאין ובחי' גופא דאו״א אלו, כנ״ל, ששניהם מכונים בשם ע״ב ואבא כנודע. וזה אמרו במבו״ש הנ״ל אשר ש״ך ניצוצין הן דכורין ובמלכות דאבא, דהיינו כדאמרן, שהם בחי' התפשטות המלכות וגופא דאו״א עילאין שנק' ביחד אבא, אמנם פ״ר ניצוצין המכונים מנצפ״ך, שהמה סוד רפ״ח ניצוצין הנבררים בלי סיגים, המה נמשכים מבחי׳ התפשטות המלכות וגופא דאמא, כלומר מבחי' המסך שכבר מזוכך לבחי״ב, וע״כ מכנה אותם הרב גבורות נוקבין משום שנמשכים מהתפשטות המלכות ובחי' גופא דאמא וס״ג כנ״ל. וכ״ז אומר רק להבחין ביניהם משורשם, לידע שמספר ש״ך בשלימות אינו נמשך רק ממלכות דאבא שה״ס מלך הדעת כנ״ל, וכמ״ש בפמ״א בענף כ״ב אמנם הש״ך ניצוצין לפי תכונתם עצמם, ודאי שהמה כולם בחי' נוקבין ולא דכורין, כמ״ש כאן בענף ל״ז אשר כלל המלכים דנקודים כולם הם מוחין דנקבות וכמ״ש היטב בפמ"א וזכור זה. תשלום הענין בענף הסמוך בע״ה.